המקום שלי מול המנהל

דפוסי התנהגות מעכבים ביחסים בעבודה

לא מסתדר עם המנהל

"אני לא מסתדר עם המנהל שלי" "אני לא מסתדרת חברתית בעבודה" -

מדובר במצב מטריד ומתסכל שעשוי להביא לויתור על תפקיד מבטיח במקום עבודה טוב.

יחסים עם מנהל משפיעים מאד על שביעות הרצון בעבודה.

התפישה שלנו מתוכנתת לזהות סכנה ולשרוד, ולהגיב בעוצמה לאיום או סכנה.

לפעמים זכרונות ודפוסי עבר מתערבים ומשפיעים על שיקול הדעת שלנו

הסימנים דומים למה שחווית בילדות, התגובה המוכרת סייעה בעבר,

מאז הרבה השתנה וכעת תגובת האינסטינקט עשויה להזיק.

אני לא מסתדר עם הבוס בגלל אופיו? בגלל התפקיד? בגלל הכאן והעכשיו?

או שדפוסים ומחשבות מהעבר מתערבבים ומקלקלים לי?

המנהל מנסה להיפטר ממני

"אני לא מבין למה המנהל מנסה להיפטר ממני" אומר יובל.

"דווקא עכשיו, אחרי חצי שנה של עבודה מוצלחת, פרויקט שאני מוביל וכולם מדברים עליו, כנס שארגנתי והיו"ר הגיע ביוזמתו לפתוח, המנהל מנסה להחליף אותי ואני לא מבין את זה" "באמת לא ברור", אני עונה, חושבת על הפגישות האחרונות בהן היה מלא אנרגיה ותיאר עוד ועוד הצלחות ותוהה אם זו הירידה המתרחשת אחרי תקופת שיא. "מה בדיוק המנהל אמר?" אני מבקשת לחזור על המילים של המנהל הישיר. יובל מתרכז, מנסה להיזכר. "הוא אמר שאני בסדר והוא מאד מרוצה ממה שאני יוזם ומוביל בזמן האחרון.

הוא אמר (ופה קולו של יובל הופך ציני) שהוא חושב שאני מתאים לפרויקט חדש שמוביל מנהל בקומה 3 ושהוא רוצה שאני אצטרף ואעבור לשבת שם" "מה זה שם?" "בקומה 3. הוא רוצה שאני אעזוב את המקום שלי במרכז העניינים, ואעבור לשבת בקומה של הפיתוח" "כלומר?" אחרי שתיאר מה אמר לו המנהל, אני מנסה להבין מה יובל שמע. "כלומר? הוא מנסה להיפטר ממני, להרחיק אותי מההנהלה, שמעתי שהוא רוצה להכניס למקום שלי מישהו חדש, וכבר התחיל לראיין..." ויובל משתתק. לא פשוט. אני נושמת עמוק, גם בשבילו. לאחר תקופה מוצלחת לקבל מן פידבק כזה. מתסכל. מפחיד.

התחושה בהווה, הסיבה בעבר

אני מנסחת בזהירות, יודעת שמדובר במקום רגיש וחשוב– "אני רוצה להזכיר לך משהו" יובל מקשיב. "אתה זוכר שסיפרת לי, כבן שביעי במשפחה ברוכת ילדים, שאף פעם לא היה לך בבית את המקום שלך? אתה זוכר שסיפרת על כך שאתה חוזר מאיזה סידור שארגנו לך, חברים או מטפלת או דודים ורואה את האחים שלך בבית ולא מבין למה רק אותך שלחו והם בבית?" הוא זוכר. "ואני רוצה להזכיר לך, שבפגישות הראשונות שלנו היית עסוק מאד בלמצוא את הדירה הנכונה, ואת השותף המתאים. זה היה עניין רציני שלקח המון זמן וגזל ממך אנרגיה ומאמץ" גם את זה יובל זוכר. מסתכל עלי ומבקש הבהרה. "אני לא מבין איך זה קשור" הוא מבקש שאמשיך. "הקשר הוא הבית. המקום שלך. הטריטוריה. אני לא יודעת מה חושב המנהל שלך. הוא אמר שהוא מרוצה. הוא אמר שהוא רוצה שתעזור לו להוביל פרויקט חדש. יכול להיות שמדובר בפרויקט חשוב. אולי אפילו קידום, תוצאה של אמון שהוא מרגיש בך וביכולות שלך ואתה שמעת רק את העניין של המקום. של הקומה. להרחיק אותך מהמקום שלך ולשלוח אותך למקום אחר. חזרת להיות יובל שאין לו מקום בבית. שאפשר לשלוח ולהעביר אותו ממקום למקום, לפי מה שנוח" יובל שקט עכשיו. מכונס בעצמו. ושנינו יושבים רגע בשקט. "אני לא מוכן לעבור לקומה 3". הוא אומר בסוף. "אז אל תעבור. דבר שוב עם המנהל. תגיד לו שאתה שמח ונלהב לקראת האתגר החדש ושהמקום שלך חשוב לך. תשאל אותו אם תוכל להישאר בקומה 5 ולהיות מעורב בפרויקט משם". "הוא לא יסכים" "יכול להיות, אבל תוכל לקבל עוד מידע. יכול להיות שאתה צודק והוא באמת מנסה להיפטר ממך. ויכול להיות שהוא דווקא מרוצה ורק הפרשנות שלך הופכת את סוגיית המקום לחשובה כל-כך. יכול להיות שאם יבין עד כמה חשוב לך המקום הוא יסכים שתישאר בקומה 5. שווה לנסות, לא?

תגית הלפרין מביאה ניסיון רב בייעוץ ארגוני ופיתוח מנהלים, יחד עם טיפול קליני.

כשניהול וטיפול נפגשים, כדאי ליצור איתי קשר